צבא של בלונים

צבאו של אדון בלון, היה צבא חסון.
הם נגשו למלחמה ביחד, כאשר כולם אוחזים במחט.
צבא בלונים אדיר, אין מה לומר. בלונים כאלה לא יתפוצצו עד מחר.
בראש הגדוד צועדים, הבלונים הגששים.
להם כלבים יש בתיק, העשויים מבלוני נקניק.
והנה בראש גבעה, עומד אדון בלון מוקף שבעה.
שבעה שומרי ראש אותו מקיפים, והוא נושא נאום לחייליו הבלונים.
בלונים שלי שמעו דבריי, מלחמות רבות עברתי בימיי חיי.
כל סיכה היא לנו אוייב, נשיב מלחמה ונלחם עד כאב.
עומדים חיילים שכולם בלונים, נושאים עיניים לנושא הדברים.
כולם פוחדים על גורלם, סיכה אחת תיקחנו מהעולם.
אז קמו שני בלונים אמיצים, ודיברו כזאת אל אדון הבלונים.
אדון בלון היקר מאד, כל חיינו אותך נעבוד.
אך יש יום שבו גם בלונים, צריכים להצמיח לעצמם שרירים.
אתה עומד בראש גבעה, עם שבעה בלונים מנופחים כמעה.
ואנו פה הנתינים, סובלים צרות ואיומים.
כולנו פה עם נשק קר, דקירה אחת והכל נגמר.
פנו שני החברים, גם אל שאר הבלונים.
הקשיבו ידידינו בלונים יפים, היום נהיה לעצמנו אדונים.
בלונים אינם חייבים להתפוצץ, הגיע הזמן שירד אדוננו מהעץ.
אז רעשו ורגשו הרוחות, האם בלונים לנצח יוכלו לחיות?
בלונים קטנים הניפו דגל, צעדו הביתה עם מבט של עגל.
בלונים גדולים קיוו לנס, פתאום הבינו שלא חובה להתפוצץ.
וכך ירד הערב על שדה הקרב, הגיע חושך נשבר השרב.
אדון בלון הביתה שב, לקח עימו ענף זהב.
הביט בעיני בלונים קטנים, הלא הם ילדיו האהובים.
ואמר בקול אבהי טוב, הנה כבר הגיע הסוף.
בניי עליכם לנצח אשמור, לא אסכים שיהיה בכם חור.
ומאז ועד היום, חיים בלונים בשלום.
כאן סיפורינו תם ונשלם, בלונים כעת חיים לעולם.